<h1>ספר הפרדס — שער חמישי</h1>
<h2>דף יב:</h2>
וכן המריח בפירות העץ מברך שנתן ריח טוב בפירות, דגרסינן בפרק כיצד אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות, כתבו בתוספות איברא דדוקא כשלקחן להריח או לאכול ולהריח אבל אם לקחן לאכול לבד והריח בהן אינו מברך עליהן זה הכלל כל שלקחן להריח מברך עליהן, ולא ידעתי מאין להן זה, ואולי הייתי אומר שהתוספות כוונו להא דאמרי' בפרקא קמא דע"ז גבי חנויות מעוטרות של ע"ז שאסור ליהנות מהן, ואמרינן עלה בגמרא אמר ר' שמעון בן לקיש לא שנו אלא מעוטרות בורד והדס דקא מתהני מריחא, ואע"ג דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא כדקיימא לן בבת תיהא, הני מילי ביין שאין עיקרו לריח אבל וורד והדס שעיקרן לריח אסור, הילכך באתרוגא וחבושא שאינן עשויין לריח בעינן שילקח אותן להריח, ואם לא לקחן להריח אינו מברך כיון דריחא לאו מילתא היא בדבר שאין עיקרו לריח כנ"ל.
<h2>דף סו:</h2>
וכן המריח בפירות העץ מברך שנתן ריח טוב בפירות, דגרסינן בפרק כיצד אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות, כתבו בתוספות איברא דדוקא כשלקחן להריח או לאכול ולהריח אבל אם לקחן לאכול לבד והריח בהן אינו מברך עליהן זה הכלל כל שלקחן להריח מברך עליהן, ולא ידעתי מאין להן זה, ואולי הייתי אומר שהתוספות כוונו להא דאמרי' בפרקא קמא דע"ז גבי חנויות מעוטרות של ע"ז שאסור ליהנות מהן, ואמרינן עלה בגמרא אמר ר' שמעון בן לקיש לא שנו אלא מעוטרות בורד והדס דקא מתהני מריחא, ואע"ג דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא כדקיימא לן בבת תיהא, הני מילי ביין שאין עיקרו לריח אבל וורד והדס שעיקרן לריח אסור, הילכך באתרוגא וחבושא שאינן עשויין לריח בעינן שילקח אותן להריח, ואם לא לקחן להריח אינו מברך כיון דריחא לאו מילתא היא בדבר שאין עיקרו לריח כנ"ל.
